שבע שנים של אשליה: למה האהבה הגדולה ביותר בתנ"ך הייתה גם הכואבת מכולן? אנחנו גדלים על המיתוס של "הם חיו באושר ועושר". הוליווד ודיסני לימדו אותנו שאהבה היא רגש טהור שמנצח הכל. אנחנו מחפשים את הזיקוקים. אנחנו מחפשים את הרגע שבו המבטים מצטלבים והמוזיקה מתגברת. אבל החיים האמיתיים, כפי שכולנו

הילד השקוף בכיתה: איך מזהים "חרם שקט" ומה עושים כדי להחזיר את תחושת השייכות? זוהי החרדה הכי גדולה של כל הורה. אנחנו נפרדים מהילד בשער בית הספר בבוקר. רואים אותו נכנס לכיתה עם התיק על הגב. ואנחנו שואלים את עצמנו: האם יהיה לו עם מי לשחק בהפסקה? האם מישהו יגיד

פחות דיבורים, יותר מעשים: 10 כלים לחינוך שעובדים באמת יש ימים שבהם הילד חוזר הביתה וזורק "עזוב אותי". שיעורים שבהם תלמיד יושב בשקט מוחלט, ואתם מרגישים שמשהו לא בסדר אבל אין דרך לחדור את השריון. מריבות קטנות שמדליקות את כל הבית בשניות. ברוב המקרים, הבעיה היא לא חוסר אהבה. הבעיה

הפנים השקטות של הכאב: ללכת כשאין כוח יש סוג של עייפות שלא נפתרת בשינה. זוהי עייפות של הנשמה. אנחנו רואים אותה ברחוב הישראלי, בחדשות, ולפעמים במראה. אלו אנשים שהעולם שלהם קרס, והם ממשיכים ללכת רק כי הרגליים זזות מעצמן, לא כי הלב רוצה. הם מתפקדים, הם קמים בבוקר, אבל משהו

רגע של אמת: כשבוחרים נגד ההיגיון יש רגעים בחיים שבהם טבלאות הבעד והנגד קורסות. כולנו מכירים את הרגעים האלו. אנחנו יושבים מול החלטה גורלית ומנסים לחשב את העתיד. ההיגיון הקר אומר לנו לקום וללכת, החברים מייעצים לנו לשמור על עצמנו, והעולם החיצוני משדר שאין טעם להישאר במקום שבו אין תקווה

לא רק גבינות: הדרמה האנושית שמסתתרת בחג השבועות חג השבועות מוכר לכולנו כחג הביכורים, חג המים וכמובן, חג הגבינות. אבל אם מזיזים רגע את עוגת הגבינה, מגלים שמתחת למעטה הלבן והחגיגי מסתתר אחד הסיפורים האנושיים המטלטלים ביותר בתרבות שלנו: מגילת רות. זהו טקסט שנכתב לפני אלפי שנים, אבל הוא מרגיש