הילד השקוף בכיתה: איך מזהים "חרם שקט" ומה עושים כדי להחזיר את תחושת השייכות? זוהי החרדה הכי גדולה של כל הורה. אנחנו נפרדים מהילד בשער בית הספר בבוקר. רואים אותו נכנס לכיתה עם התיק על הגב. ואנחנו שואלים את עצמנו: האם יהיה לו עם מי לשחק בהפסקה? האם מישהו יגיד
לשכוח את מה שלמדתם בבית הספר: כשהתנ"ך הופך לסדרת מתח שאי אפשר להפסיק לקרוא יש לכולנו את הזיכרון הזה. התנ"ך עומד על המדף. הוא כבד. הוא עתיק. הוא עטוף בהילה של קדושה או בזיכרונות רחוקים משיעורי בית ספר. עבור רבים מאיתנו הוא נתפס כטקסט ששייך לעבר. שפה קשה. פונט קטן.
הפנים השקטות של הכאב: ללכת כשאין כוח יש סוג של עייפות שלא נפתרת בשינה. זוהי עייפות של הנשמה. אנחנו רואים אותה ברחוב הישראלי, בחדשות, ולפעמים במראה. אלו אנשים שהעולם שלהם קרס, והם ממשיכים ללכת רק כי הרגליים זזות מעצמן, לא כי הלב רוצה. הם מתפקדים, הם קמים בבוקר, אבל משהו
רגע של אמת: כשבוחרים נגד ההיגיון יש רגעים בחיים שבהם טבלאות הבעד והנגד קורסות. כולנו מכירים את הרגעים האלו. אנחנו יושבים מול החלטה גורלית ומנסים לחשב את העתיד. ההיגיון הקר אומר לנו לקום וללכת, החברים מייעצים לנו לשמור על עצמנו, והעולם החיצוני משדר שאין טעם להישאר במקום שבו אין תקווה
לא רק גבינות: הדרמה האנושית שמסתתרת בחג השבועות חג השבועות מוכר לכולנו כחג הביכורים, חג המים וכמובן, חג הגבינות. אבל אם מזיזים רגע את עוגת הגבינה, מגלים שמתחת למעטה הלבן והחגיגי מסתתר אחד הסיפורים האנושיים המטלטלים ביותר בתרבות שלנו: מגילת רות. זהו טקסט שנכתב לפני אלפי שנים, אבל הוא מרגיש
